ריעאני נ' רשות המיסים - בית המכס נתב"ג

פסק דין

פסק הדין ניתן בתובענה שהגיש התובע נגד הנתבעת להשבת תפוס, שתואר בתובענה כחלקי חילוף לקלנועית או כהגדרתו המקצועית (scooter) אשר נתפס בעקבות חשד לביצוע עבירות על סעיף 188 לפקודת המכס וסעיף 7(א) לפקודת היבוא והיצוא (להלן "הטובין").

לאחר הגשת סיכומי הצדדים הוגשו בקשות שונות וניתנו החלטות בהתאם. לאחרונה נעשה ניסיון להגיע להסדר בתיק ולצורך כך, ביום 20/5/13 התנהל דיון במעמד הצדדים, אך ניסיון זה לא צלח ומכאן פסק הדין.

בתובענה נטען כי הטובין נלקחו מבית המסחר של התובע ביום 1.4.09 אף שהתובע לא ביצע שום עבירה בטובין והצהיר עליהם ועל סיווגם לפי הדין על ידי מסווג רשמי מוכר ובעל רישיון לסיווג מטעם רשויות המכס. עוד נטען כי והטובין נבדקו פיסית על ידי המכס שעה שהוכנסו ארצה ונמצאו תקינים לחלוטין, הן מבחינת סיווגם והן מבחינת תשלומי המס שאותם שילם התובע כנדרש וכחוק. כן טוען התובע כי גם מסמכי הייבוא על שלל צרופותיהם נבדקו ואושרו על ידי רשויות המכס, והטובין שוחררו לאחר שרשויות המכס לקחו דוגמאות מהטובין המיובא לבדיקה ואלו אושרו כתקינות ועומדות בתקנות.

עוד נטען בתובענה כי הוגשה בקשה לשחרור הטובין, אולם הנתבעת דחתה בקשה זו וביום 9/6/09 הודיעה על חילוט הטובין. התובע מתייחס בתובענה לזכות הקניין של אזרח כזכות יסוד וטען שעל בית המשפט "לעשות את האיזון הנכון בין האינטרס המובהק של המדינה לבין הפגיעה המיותרת, הלא מידתית והלא תכליתית ברכושו של הפרט", וכל זאת כאשר ניתן להסתפק באמצעים חלופיים כגון המצאת ערובה גבוהה.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע לקח חלק ביבוא קורקינטים ממונעים, הרכבתם, מכירתם ומתן שירותי תיקון לאותם כלים בניגוד לדין. לטענת הנתבעת, עסקו של התובע מנוהל בשני מוקדים: במקום המשמש מחסן ומוסך להרכבת הקורקינטים ובחנות למכירתם. עוד נטען שיש לראות את הכלים כ"אופנוע" שכן מדובר ברכב מנועי דו גלגלי שמשקלו אינו עולה על 400 ק"ג.

הנתבעת מפנה לסע' 2(ב) לצו יבוא חופשי, התשס"ט – 2008, (להלן "צו יבוא חופשי") המפרט מה מותר לייבא ומה אסור כמפורט בתוספת הראשונה. כן נטען כי בפרט 87.11 בתוספת הראשונה לצו יבוא החופשי נקבע כי על היבואן להצטייד ברישיון יבוא מאגף הרכב ושירותי תחזוקה של משרד התחבורה, אולם התובע לא עמד בתנאים אלו ולא היו בידיו הרישיונות והאישורים הנדרשים לפי צו יבוא חופשי. כמו כן נטען כי בצו התעבורה (פטור קורקינט חשמלי מהוראות הפקודה), התשס"ד – 2004 נקבע פטור מהוראות פקודת התעבורה לקורקינט המונע במנוע חשמלי שהספקו אינו עולה על 100 ואט, שמשקלו אינו עולה על 12 ק"ג ושמהירות נסיעתו אינה עולה על 12 קמ"ש. עוד נטען שבצו יבוא חופשי נקבע כי תנאי ליבוא קורקינט הוא המצאת אישור מעבדה לרכב על עמידת קורקינט בתנאים המפורטים בצו (ראה פרט 87.11 לתוספת השנייה לצו יבוא חופשי), והיות שאין בידי התובע אישור כזה, לא חל עליו פטור כלשהו.

לטענת הנתבעת, משקל הכלים שנתפסו אצל התובע עולה על 12 ק"ג, הספק המנוע שלהם עומד על 800 וואט ומהירות נסיעתם מגיעה ל- 45 קמ"ש. כן נטען כי בין הטובין שנתפסו היו גם כלים נוספים שאסורים לייבוא, לרבות 4 אופניים עם מנוע עזר ו- 5 כלים ממונעים מסוג "סקייטבורד". מחקירה של הנתבעת עלה כי התובע ייבא מספר מכולות של חלקים לקורקינטים ממונעים, וברשימוני היבוא הצהיר כי מדובר ב"חלקי קלנועית" בניסיון להבריח את הטובין ארצה ללא אישורים מתאימים ובניגוד לדרישות בדין.

הנתבעת מפנה לסע' 188 לפקודת המכס שעל פיו בסמכותה של הרשות לתפוס טובין שהם מחולטים או שיש יסוד סביר לחשוב שהם מחולטים, וסע' 204 קובע מהם טובין שיחולטו למדינה וביניהם טובין מוברחים; טובין שהובאו בהפרת איסור, הגבלה או הסדר; טובין שעליהם נמסרו, נעשו או הוגשו רשמון, הצהרה, מצג, תעודה וכיו"ב שהם כוזבים או מטעים במזיד לגבי פרט מסוים; וטובין שהוצעו למכירה בתור טובין אסורים או מוברחים.

כמו כן מפנה הנתבעת להגדרת "הברחה" על פי פקודת המכס אשר כוללת גם ניסיון להונות את האוצר או לעקוף כל איסור, הגבלה או תקנה בעניין יבוא הטובין. בהמשך לכך נטען בכתב ההגנה כי התובע הפר כל איסור שכן הטובין הוברחו ארצה והובאו תוך הפרת איסור הגבלה או הסדר, הוגש בגינם רשימון כוזב והם אף הוצעו למכירה בחוצות העיר. עוד עולה מכתב ההגנה חלק מהטובין הוחזרו לתובע באמצעות אחיו ואין מקום לדון בהם.

התובע עצמו הגיש תצהיר עדות ראשית וכן הוגש מטעמו תצהיר נוסף של מר משה מרזוק המשמש מסווג בחברת עמילות המכס "כסלו".

לפי תצהירו של התובע מדובר בחלקי חילוף בלבד ולא במוצרים מוגמרים, ועל כן כל ההגבלות בצו יבוא חופשי אינן רלוונטיות. לטענת התובע, כך סברו גם אנשי המכס באשדוד אשר בדקו את הטובין ושחררו אותם לידי התובע. התובע מתאר כיצד המציא מסמכים וכיצד נלקחו דוגמאות של הטובין לבדיקה, והכול באמצעות חברה לעמילות מכס שהתובע שכר את שירותיה. לפי תצהירו של התובע, מדובר בעשרות אלפי פריטים ששוחררו מהמכס ושהוא שילם עבורם מיסים כנדרש. התובע הצהיר כי לדעתו אין כל הבדל בין חלקי החילוף שייבא לבין חלקי חילוף של קלנועיות שמותרים בייבוא. כמו כן הצהיר התובע כי לא היה כאן כל ניסיון להברחה, ואין כל מקום לייחס לחלפים הגדרה של "אופנוע". לטענת התובע בתצהירו, עד היום לא קיבל רשימה מפורטת של מה שנלקח ממנו, והנתבעת אף סירבה להשיב לו אומים וברגים שנתפסו, כשלא יכולה להיות כל מחלוקת שאין מקום לתפוס טובין אלו, וכך גם לגבי כלי עבודה וקומפרסור שנלקחו.

מר מרזוק הצהיר בין היתר כי הפריטים של התובע נבדקו על ידי המכס פעמיים לפני שחרורם ואף נשלחו לבדיקות. כמו כן הוצהר כי התובע ייבא חלקי חילוף לקלנועית לרבות מושבים, ברגים, כבלי מעצור, מוט כידון ועוד, ובאותה עת לא היה הבדל כלשהו בין דרישות הייבוא והסיווג של קלנועית לבין אלה של קורקינטים. לטענתו של מר מרזוק, חלק מהחלקים שייבא התובע, כגון מושבים, מתאימים רק לקלנועיות ולא לקורקינטים, ומכל מקום לא מדובר במוצר מוגמר.

בנוסף לתצהירים הנ"ל ביקש התובע באמצעות בא כוחו לזמן עדים שונים, וביניהם פקידי המכס מר יעקב צ'יבוטורו, הגב' דיאנה מלמד, מר יניב אהרוני ומר אייל לוי.

הנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית של מר יעקב צ'יבוטרו ומר אריה חן, וכן חוות דעת של מומחה בשם עמוס גולדמן.

מר צ'יבוטרו שמשמש מעריך ראשי בבית המכס אשדוד הצהיר כי לא נעשו שתי בדיקות כפי שטען התובע אלא בדיקה אחת בלבד, וכי לקיחת דוגמאות לבדיקה נעשית כחלק מהבדיקה הכוללת. כמו כן הוצהר שבשלב זה לא היו לנגד עיני הרשות כל החלפים שיובאו, והיה זה ייבוא ראשון של התובע ללא חשדות. מר צ'יבוטרו הוסיף כי התובע לא הצהיר שמדובר ב"חלקי חילוף" אלא ב"חלקי קלנועיות" ולא הודיע למכס כי בכוונתו לייבא חלקים נוספים במשלוחים אחרים שמרכיבים יחד כלי ממונע, ולו היה פועל כך היו אנשי המכס נערכים אחרת על מנת לבדוק את הכלים בשלמותם.

מר אריה חן המשמש ראש מדור יחידת הסמים במכס נתב"ג ועוסק בין היתר במניעת הברחות ובביצוע חקירות הצהיר כי בעקבות חשד שהתעורר בעניינו של התובע נעשה חיפוש בחנות בשם "אקסטרים" שברח' אבן גבירול 83 בתל אביב ובמחסן שברח' שביל התנופה 6 בתל אביב, ששניהם מנוהלים על ידי התובע. לפי תצהירו של מר חן, בחנות נמצאו קורקינטים ממונעים שלמים שהוצגו למכירה ובמחסן נמצאו קורקינטים ממונעים, חלקם שלמים וחלקם בשלבי הכנה, וחלקים שהיו מיועדים להרכבת קורקינטים ממונעים.

מר חן התייחס בתצהירו לרשימונים שעוסקים ביבוא קורקינטים ממונעים, ששניים מהם הם על שם חברה שבבעלות התובע בשם חברת יורם ריעאני, יבוא יצוא פיתוח קלנועיות בע"מ. כמו כן הצהיר מר חן כי התובע סירב לשתף פעולה עם החקירה ועשה פרובוקציות. לפי סע' 10 לתצהירו של מר חן, לא נמצאה בחנות או במחסן ולו קלנועית אחת ואף לא נמצאה כל אינדיקציה להרכבה או לייצור של קלנועיות. לפי תצהירו של מר חן, מהחקירה הנ"ל עלה כי מכולה נוספת הייתה בדרכה לתובע, וכשנתפסה התגלה כי היו בה קורקינטים ממונעים מפורקים האסורים ביבוא, ובהמשך לאותה תפיסה התנהל הליך נפרד לשחרור הטובין בת.א. 2604-12-09.

מחוות דעתו של מר עמוס גולדמן עלה כי ביום 15/3/10 ביקר במחסני חברת נעמן, שבהם מאוחסנים הטובין שנתפסו, ומהבדיקה שערך עלה שהטובין שנתפסו הם חלקי קורקינטים ממונעים שתוכננו ויוצרו למטרות אלו בלבד. כמו כן ציין מר גולדמן כי השווה בין קורקינט ממונע ושלם שנתפס אצל התובע לבין החלקים הלא מורכבים, ומצא התאמה מוחלטת בין החלקים הלא מורכבים לבין החלקים שהרכיבו את הקורקינט השלם. עוד צוין כי "מכל החלקים שנמצאו ניתן בוודאות להרכיב קורקינטים ממונעים מושלמים, הזהים לקורקינטים הממונעים שנתפסו שלמים". מר גולדמן הוסיף וקבע כי "הן המנועים שנמצאו מורכבים על הקורקינטים השלמים והן אלה שנמצאו בנפרד הינם בעלי הספק של 800 וואט ומהירות סיבוב 2,500 סל"ד". לפי חוות הדעת, לא נמצאה "כל עדות כך כי הטובין הינם חלקי קלנועיות". עוד צוין כי על פי הוראות סיווג 3(2)(א) לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, התשס"ז – 2007, יש להתייחס לפריט כמוגמר או כמושלם גם אם הוצג כשהוא מפורק או בלתי מורכב, ולפיכך יש להתייחס לחלקים שנתפסו כאל הפרט השלם, דהיינו הקורקינט הממונע. לבסוף צוין כי הקורקינטים הממונעים שנתפסו עונים להגדרת "אופנוע" לפי תקנות התעבורה, ואינם עונים על דרישות הפטור הניתן לקורקינטים חשמליים לפי צו התעבורה.

הנתבעת ביקשה לזמן את העדים הבאים מטעמה: מר איתמר ציון, מר דן קנבלסקי, מר יורם נואמה ומר יצחק רוזנצוויג אשר לטענתה עבדו אצל התובע ועסקו בהרכבתם ובמכירתם של הקורקינטים הממונעים. כמו כן ביקשה הנתבעת שמר משה מרזוק יתייצב לחקירה על תצהירו.